פסק-דין בתיק ע"ש 230/09

המחלוקת

1.         ערעור על החלטת וועדת ערר הפועלת לפי חוק מס רכוש וקרן הפיצויים, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), שעסקה בפיצוי שניתן בגין נזק עקיף. הוועדה החליטה לדחות ערר שהגיש המערער על דרישת המשיב כלפיו  להשיב כספים ששולמו ביתר, בגין נזק עקיף.

2.         המערער הינו קבלן פרטי שמקום מושבו בכפר כנא, הנמצא באזור ההגבלה כהגדרתו בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), תשס"ו - 2006 (להלן: "תקנות הוראת השעה").

3.         למערער שולמו פיצויים בסך 77,365 ש"ח, וזאת לפי "מסלול המחזורים" כהגדרתו בתקנות הוראת השעה, בהתאם לאומדן שנקבע על-ידי המשיב עבור נזק עקיף שנגרם לו בחודש אוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השניה.

4.         ביום 25.12.07, למעלה משנה לאחר ששולמו הפיצויים למערער, שלח לו המשיב הודעה בדבר החלטתו להפחית את סכום הפיצויים ששולם לו לסך 11,695 מן הטעם שהפיצויים שולמו ביתר מחמת טעות. המערער נדרש בהודעה להשיב את סכומי הכסף ששולמו ביתר בסך 66,670 ש"ח (להלן: ההודעה). דרישה זו התבססה על תקנה 9 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג - 1973 (להלן: "התקנות"), והחתום עליה הוא מר יצחק אוסמו, מנהל תחום ביקורת חשבונות, פיצוי עקיף, אצל המשיב (נספח ג לערר). תקנה 9 קובעת:

"א.       המנהל רשאי לתקן החלטה לפי תקנה 8 תוך ארבע שנים מיום שניתנה, אם נתגלו עובדות חדשות או אם ראה כי הייתה בה טעות.

                        ב.         ...

ג.          ... שולמו לניזוק פיצויים, לרבות מקדמה בסכום העולה על סכום הפיצויים שהוא זכאי להם על פי תקנות אלה, יוחזר סכום היתר תוך תשעים יום מיום שנמסרה לניזוק דרישה להחזר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכום היתר, מיום ששולם סכום היתר ועד ליום ההחזר".

5.         המערער ערר לוועדת הערר כנגד ההחלטה להשיב את היתרה. בערר העלה המערער מספר טענות, שעסקו כולן בהיבטי הפעלת הסמכות לדרוש את היתרה. התמקדות זו פירושה - שלפני הוועדה המערער נמנע מלהתייחס לגופו של הסכום שנדרש ביתרה, ולבסס טענה כי לא הייתה טעות בסכום הפיצוי שניתן לו. וועדת הערר דחתה את הערר, בדחותה את הטענות לענין הפעלת הסמכות ובקבלה את טענות המשיב, לפיהן נפלה טעות בחישוב הפיצויים להם זכאי המערער ולכן היה מקום לתיקון. הוועדה הוסיפה, כי על פי סעיף 35 לחוק, לצורך זכאות לפיצוי יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין המלחמה, וציינה כי היה על העורר לצרף אסמכתאות לעררו, מהן ניתן יהיה ללמוד מדוע טעה המשיב בקובעו כי הנזק שבגינו קיבל תשלום אינו נזק שנגרם מהמלחמה. יחד עם זאת, הוועדה אפשרה למערער, לפנים משורת הדין, להמציא למשיב בתוך 30יום מסמכים לשם בחינת זכאותו לפיצוי במסלול המיועד לקבלנים. אין מחלוקת לגבי העובדה שהמערער נמנע מלהמציא את המסמכים האמורים לוועדה.  

6.         הטענה לעניין קיום יתרה שיש להחזירה התבססה במקרה זה על העובדה שבבדיקה שנערכה על ידי הרשות נמצא כי ההשוואה שבוצעה לחודש אוגוסט 2005 אינה משקפת את הנזק שנגרם, מאחר שהתחוור כי הירידה במחזורים התרחשה בעסק עוד קודם למלחמה וללא קשר אליה (הודעת יצחק אוסמו).

7.         מאחר שהמערער נמנע מלהעלות לפני הוועדה את העובדות הרלבנטיות לסכום הפיצוי הראוי, ומאחר שהוא חוזר לפני על הטענות שהעלה לפני הוועדה - הנוגעות אך ורק להיבטי הפעלת סמכות המשיב - אין ערעורו מעלה שאלות עובדה, אלא שאלות משפטיות. לכן אני דוחה את טענת המשיב, לפיה יש למחוק את הערעור על הסף מאחר שהמערער אינו עומד בדרישה הקבועה בתקנות 12 א(א) לתקנות, בה נאמר:

"על החלטת וועדת הערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט המחוזי".

להגדרת המונח "בעיה משפטית", ראו ע"א 266/97 מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' מקס וויסמן, פ"ד נ"ז(3) 207.

דיון

8.         טענות המערער לפני הוועדה הן הטענות שחזרו לפני בערעור. טענות אלה הן הטענות הבאות:

א.         חוסר סמכות - על פי הנטען, ההחלטה הדורשת השבת חלקו של הפיצוי ניתנה בחוסר סמכות, כעולה מכך שהחתום עליה לא הציג כל כתב הרשאה המסמיך אותו לחתום במקום המנהל שלו ניתנה הסמכות, בהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות, שנוסחה הובא לעיל.

הוועדה דחתה טענה זו, בקובעה "המשיב יכול לאצול סמכויותיו לפקידיו השונים, ואין בעובדה שמי שהואצלו לו הסמכויות שלח את ההחלטה לעורר, על מנת לבטל ההחלטה".

מדברים אלו משתמעת קביעת עובדה בדבר האצלת הסמכות למר אוסמו. ואולם, לא הופניתי לראיה שעמדה לפני הוועדה לעניין זה. מכל מקום, נושא זה הובהר לפני, כאשר בבדיקה שביצעה לצורך בירור העניין באת-כח המשיב, שתוצאותיה הובאו בתצהיר עליו חתום זאב פורת, סגן בכיר למנהל רשות המסים מאז 1.9.04, עלה כי כבר בחודש נובמבר 2006 האציל מנהל רשות המסים דאז, מר ג'קי מצא, למספר עובדי הרשות, ביניהם מר יצחק אוסמו, את הסמכות הרלבנטית. אכן, הודעה ברשומות על אצילת סמכויות התפרסמה רק יותר מאוחר, ואולם, אין הדבר גורע מתוקף ההאצלה הקודמת, מאחר שאין מדובר בתקנה בת-פועל תחיקתי, כטענת ב"כ המשיב.

מעבר לצורך אציין, כי גם אילו היה פגם כלשהו בהאצלת הסמכות במועד הרלבנטי, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה, בנסיבות בהן ברור שמר אוסמו פעל בגדר תפקידו כדי להגשים את תכלית החוק, וגישתו נתמכה - ולו בדיעבד - על ידי הרשות מאז, וכל זאת כאשר עקרון הבטלות היחסית מונע בנסיבות מעין אלו מתן נפקות של ממש לפגם.